זהו סיפור יוצא דופן בתולדות העמים: תרבות בת אלפי שנים שנולדה בנסיבות היסטוריות דרמטיות והתגבשה תוך העברה של חכמה ופרשנות מדור לדור.
עם חורבן הבית השני, בעוד המדינה היהודית קורסת, החלו להתאסף בשפלת לוד חבורות של אנשי רוח, חכמים, ויצירתיים מאד, כדי לפתור את בעיות השעה שהמציאות דרשה.
חכמים אלו נודעו גם בשם: 'תַּנָאִים', והם פעלו במאמץ מודע להנחלת אתוס של למידה לעם שלם. אל החבורות שלהם התקבצו אנשים משכבות העם השונות, רועה הצאן הפשוט או הסוחר העשיר. מוסד הדיונים של החבורה נקרא "בית מדרש", שאינו אלא זירת מאבקי מוחות, ויכוחים והכרעות.
דינמיקת הדיון בבית המדרש הולידה מתודות מובנות של חשיבה, דיון ושיח, אשר הוטמעו משך דורות ב האינטלקטואלי היהודי, והביאו לאין ספור יצירות וחידושים.
עם קום המדינה אימצה הישראליות את סיפורי התנ"ך והפלמ"ח, אך שמטה מהנרטיב את חלקם של "התנאים". לא ניתן להבין את סיפורם של היהודים ושל מדינת ישראל, בלי להכיר את חכמי המשנה והתלמוד, ואת התרבות שמתחילה בחבורות חכמים במאה הראשונה, ומתגלגלת עד איינשטיין, פרויד ועוד רבים ויצירתיים.
בישראל ובעולם לא היה קיים עד היום מרכז המוקדש להנחלת מורשת החשיבה של החכמים. 'אדרבה לוד', הוקם כדי למלא את החלל הזה.
