בימי קדם הייתה לוד מהחשובות שבערי ארץ ישראל. מיקומה, כצומת דרכים
לאומי, הפך אותה למרכז שלטוני רומי, ביזנטי ומוסלמי. שיא פריחתה היה
בימים הסוערים שטרם מרד בר כוכבא, בהם שימשה לוד בירה מדינית
ותרבותית. בתקופה זו כונתה לוד "משנֵה לירושלים", ובה חיו גדולי החכמים
אשר שימשו כמנהיגי העם, ביניהם: רבי עקיבא, רבי טרפון ורבן
גמליאל הנשיא.
כאן, בעליות הגג של לוד, נפלו הכרעות גורליות לקיומה של היהדות, כמו
ההכרע בדיון הידוע של "יהרג ובל יעבור".
כאן, בלוד, הניחו החכמים את היסודות למה שיהפוך למתודת החשיבה
הייחודית, שתעבור מדור לדור, ושעתידה לעצב את ה-DNA האינטלקטואלי
היהודי.
